אפשר להתחיל את תהליך ההפעלה באפליקציה באמצעות Commissioning API בשתי דרכים: ישירות באפליקציה או באמצעות בורר אפליקציות בתהליך ההתאמה המהירה. בקטע הזה נסביר על חוויית המשתמש (UX) בכל אחת מהן.
ביוזמת האפליקציה
בתרחיש הזה, המשתמש מתחיל את ההגדרה באפליקציה, בדרך כלל דרך קריאה לפעולה (CTA) של 'הוספת מכשיר'. מומלץ להציג את הלחצן הוספת מכשיר באופן הבא:
- איפה המשתמשים רואים את כל המכשירים שלהם, כמו בדף אמצעי בקרה
- איפה המשתמשים יכולים לנהל את דף הבית, כמו דף הגדרות
- בדף הבית של האפליקציה
בסיום ההגדרה, מומלץ להעביר את המשתמש לדף הבית של האפליקציה או למיקום באפליקציה שבו מוצג למשתמש בקר המכשיר שהגדיר זה עתה, או מוצגת רשימה מלאה של כל המכשירים, כולל המכשיר שהוגדר זה עתה.
ממשק המשתמש מוצג באיור 2:
המשתמש באפליקציה לוחץ על הוספת מכשיר.
המשתמש סורק את קוד ה-QR או מזין את קוד ההתאמה.
המשתמש מתבקש לאשר את ההוספה של המכשיר ל-Google Fabric (השלב הזה תואם ל'הסכמה + מטא-נתונים' באיור 1) ולבחור את חשבון Google שבו רוצים להשתמש.
אם למשתמש יש יותר מבית אחד, הוא יתבקש לבחור בית. אם הם לא הגדרו בית, המערכת תיצור עבורם בית בשם 'בית' באופן אוטומטי.
ה-Commissioning API מתחבר למכשיר.
המשתמש מתבקש לבחור את החדר שבו המכשיר נמצא.
המשתמש מתבקש לשנות את שם המכשיר.
Commissioning API יוצר את פרטי הכניסה של Matter, בודק את קישוריות הרשת ומפעיל את תהליך ההפעלה, תוך חיבור המכשיר למרקם שנבחר.
אם כבר ניתנה הרשאה למבנה ולמכשירים של המשתמש, המכשיר אמור להופיע בבית יחד עם מכשירים אחרים בבית הזה, ותוכלו לשלוט בו באמצעות האפליקציה.
אם עדיין לא ניתנה הרשאה למבנה ולמכשירים של המשתמש, המכשיר לא אמור להופיע באפליקציה או שאפשר יהיה לשלוט בו. נדרשת הרשאה כדי לגשת למכשיר ולשלוט בו באפליקציה.
ביוזמת התאמה מהירה
אפשר גם להתחיל את ההגדרה באמצעות התאמה מהירה ב-Android. אחרי שסורקים את קוד ה-QR Matter של המכשיר, המשתמש מתבקש לבחור אפליקציה כדי להמשיך בתהליך ההפעלה. כדי לבחור את האפליקציה, נעשה שימוש ב-Commissioning API מהאפליקציה, כפי שמתואר באיור 3.
אם האפליקציה לא מותקנת במכשיר הנייד של המשתמש, הוא יתבקש להתקין אותה לפני שהוא יוכל להמשיך. חוויית המשתמש ממסך ההסכמה ואילך זהה לחוויה שמתוארת באיור 2.
המשתמש מתבקש לסרוק קוד QR.
המשתמש סורק את קוד ה-QR של Matter במכשיר.
המשתמש מתבקש לבחור אפליקציה כדי להמשיך בתהליך ההפעלה.
אם האפליקציה לא מותקנת, המשתמש מתבקש להתקין אותה.
האפליקציה מורידת מחנות Google Play.
האפליקציה מותקנת.
לאחר התקנת האפליקציה, המשתמש מתבקש להמשיך.
המשתמש מתבקש לאשר את ההוספה של המכשיר ל-Google Fabric (השלב הזה תואם ל'הסכמה + מטא-נתונים' באיור 1) ולבחור את חשבון Google שבו רוצים להשתמש.
אם למשתמש יש יותר מבית אחד, הוא יתבקש לבחור בית. אם הם לא הגדרו בית, המערכת תיצור עבורם בית בשם 'בית' באופן אוטומטי.
ה-Commissioning API מתחבר למכשיר.
המשתמש מתבקש לבחור את החדר שבו המכשיר נמצא.
המשתמש מתבקש לשנות את שם המכשיר.
Commissioning API יוצר את פרטי הכניסה של Matter, בודק את קישוריות הרשת ומפעיל את תהליך ההפעלה, שמחבר את המכשיר ל-fabric שנבחר.
אם כבר ניתנה הרשאה למבנה ולמכשירים של המשתמש, המכשיר אמור להופיע ב-Home יחד עם מכשירים אחרים באותו בית, ותוכלו לשלוט בו באמצעות האפליקציה.
אם עדיין לא ניתנה הרשאה למבנה ולמכשירים של המשתמש, המכשיר לא אמור להופיע באפליקציה או שאפשר יהיה לשלוט בו. נדרשת הרשאה כדי לגשת למכשיר ולשלוט בו באפליקציה.
הכלי לבחירת אפליקציות
יש שתי דרכים שבהן האפליקציה שלכם תופיע בבורר האפליקציות במהלך תהליך ההפעלה:
- במסך בחירת אפליקציה.
- אם המשתמשים יבחרו באפשרות בחירת אפליקציה אחרת, היא תוצג במסך אפליקציות אחרות שמותקנות.
הצעות לאפליקציות
בבורר האפליקציות מוצגות שתי הצעות לאפליקציות.
- השדה הראשון הוא תמיד Google Home app (GHA).
- השנייה היא לאפליקציה המועדפת של יצרן המכשיר, אם היא מוגדרת בפרויקט Google Home Developer Console שמשויך ל-VID או ל-PID של המכשיר. (האפשרות הזו לא חלה על מפתחי אפליקציות שלא מפתחים מכשירי Matter).
יש שני תרחישים שבהם האפליקציות מופיעות במסך בחירת אפליקציה.
- מותקנת – Google Play services בודקים שהאפליקציה תומכת במסנן הכוונה
ACTION_COMMISSION_DEVICE. אם מסנן הכוונה חסר, המשתמש יפנה לחנות Play כדי לעדכן את האפליקציה. - לא מותקנת – המשתמש יפנה לחנות Play כדי להתקין את האפליקציה לפני שהוא יוכל להמשיך.